בציורי פרספקטיבה אנו יוצרים אצל המתבונן את האשלייה שישנו עומק בתמונה. המשותף בכל ציורי הפרספקטיבה האלו הוא שהם תלויי מסגרת, כלומר צריך שתהיה להם מסגרת: אם המסגרת של הגליון או מסגרת בתוך הדף, קו- אופק ונקודה או נקודות מגוז (מגוז מלשון נעלם ונגוז באופק, נקודת היעלמות) אליה או אליהן, במקרה של ציורים עם יותר מנקודת מגוז אחת, נמשכים כביכול כל האובייקטים המצויירים בתמונה. אופן הציור של ציורים כאלה נעשה או נוצר עפ”י רוב בצורה מדוייקת יותר ולא ממש חפשית, ובאמצעות סרגל ויצירת הרבה קווי עזר שבסוף העבודה או בסוף השלב המסויים במהלך הציור, אנו מוחקים אותם
בתרגיל זה אנו נצייר מהדמיון פחות או יותר נוף עירוני פשוט של רחוב, כביש במרכזו ומדרכות, חנויות ובניינים משני צידיו
במקרה של ציור פרספקיבה עם נקודת מגוז אחת, הקווים המצויירים באופן אופקי או אנכי בציור כמו למשל בבניין הזה כאן, תמיד יש לציירם במקביל לשולי או מסגרת הגליון, ורק הקווים שיוצרים את תחושת העומק או הפרספקטיבה, אותם צריכים לצייר עם יחס לנקודת המגוז ואותם גם נמחק, כלומר את החלקים שלא נצטרך בציור ואינם נראים, נמחק בסיום הציור של האובייקט