בציורי פרספקטיבה אנו יוצרים אצל המתבונן את האשלייה שישנו עומק בתמונה. המשותף בכל ציורי הפרספקטיבה האלו הוא שהם תלויי מסגרת, כלומר צריך שתהיה להם מסגרת: אם המסגרת של הגליון או מסגרת בתוך הדף, קו- אופק ונקודה או נקודות מגוז (מגוז מלשון נעלם ונגוז באופק, נקודת היעלמות) אליה או אליהן, במקרה של ציורים עם יותר מנקודת מגוז אחת, נמשכים כביכול כל האובייקטים המצויירים בתמונה. אופן הציור של ציורים כאלה נעשה או נוצר עפ”י רוב  בצורה מדוייקת יותר ולא ממש חפשית, ובאמצעות סרגל ויצירת הרבה קווי עזר שבסוף העבודה או בסוף השלב המסויים במהלך הציור, אנו מוחקים אותם

סדרת תרגילים אלו, או ליתר דיוק שני הציורים הבאים יתמקדו ביצירת ציורים עם תחושת עומק, כלומר ציורי פרספקטיבה עם 3 נקודות מגוז. ציורים כאלו הם יותר נדירים ולמעשה הצורך לצייר אותם הוא פחות נחוץ. וגם המורכבות של הציור הינה גדולה יותר. ציורי פרספקטיבה עם 3 נקודות היעלמות מנסים להתחקות אחרי מבט הציפור לציורים מהגובה, או להתחקות אחרי מבט הנמלה לציורים שנקודת המבט שלהם היא כביכול ממש מהקרקע. בציורים אלו לא מן הנמנע שנוצר מן אפקט של דיסטורשין, וכביכול החלק העליון או התחתון של הציור מונף לכיוון פנים הדף. בציורים מסוג זה בדר”כ נקודות המגוז או ההיעלמות יהיו מחוץ למסגרת התמונה, אחרת האפקט של הדיסטורשין שנוצר יהיה מוגזם. וכיוון שכאן בדף זה אנחנו רק עושים הקדמה קצרה לציורים מסוג זה, אז נביא כאן את השלבים הראשונים של שני אופני הציור: האחד ממבט הצפור והשני ממבט הנמלה- והמשותף לשניהם, כנראה שניחשתם נכון … הוא יצירת המסגרת בתוך הגליון, יצירת קו האופק, ומיקום נקודות המגוז מחוץ למסגרת התמונה